הספד לאחד והיחיד,אריה קניג,הוא שדות

היום שוטטתי בבלוג של אריה(עכשיו אפשר לכתוב את שמו ולא את כינויו,שדות).

אתמול בלילה התקשתי להרדם,ניסיתי להזכר בשמה של אשתו(רוזנה) ובשם העיירה בה התגורר בספרד(אלפוחארה) ולא הצלחתי להזכר וזה לא נתן לי מנוחה.

הפוסט שכתבתי בפייסבוק אודות לכתו מאיתנו העיר מרבצם חברי ישרא ותיקים ותיקים, שחלקם כבר לא כותב כאן לצערי,לא צריך לומר שכולם הגיבו בהלם גמור לידיעה ,למרות שמי שהיה קרוב אליו למרות שכתב לעיתים רחוקות בשנה האחרונה ידע שהוא חולה.

מעולם אגב לא שאלתי אותו על טיב מחלתו למרות שידעתי שאושפז בדרום אפריקה ובספרד.

חשבתי אז ואני חושב גם היום שאם הוא לא "מנדב"מידע על מצב בריאותו,אני לא צריך "לחקור" למרות שבכל פעם שדיברנו או התכתבנו  בכל הואריאציות איחלתי לו בריאות ,הבעתי דאגה לשלומו וביקשתי(כאילו זה היה תלוי רק בו..) שישמור על עצמו.

.אז היום שוטטתי כאמור בבלוגו כדי להזכר.

התגובה הראשונה שלי בבלוג שלו הייתה ב29.4.2004

הוא גילה את ישרא ב6.4.04 ובכתיבתו המיוחדת כמעט מייד סחף קוראים רבים שהלכו שבי אחרי הכתיבה המיוחדת שלו,יכולותיו בשירה ובשאר אמצעי האומנות.

אפרופו שירה

אני יכול לגלות שבאיזשהו שלב ,די מוקדם בהכרותנו אחרי שפרסם פוסט שבו היה שיר שכתב,הגבתי ואמרתי שאני לא איש של שירים ואני מתקשה להבין את שירתו.

הוא לא ויתר לי האיש המיוחד והאהוב הזה,אני לא ממש זוכר את הציטוט המדוייק,אבל רוח הדברים שלו הביעה מורת רוח מהתגובה שלי והיה ברור שהוא מבקש,ממני להתאמץ כדי להבין.

מאז אגב למרות שאני לא חובב שירה,השתדלתי למצוא בשירה שלו,רמזים למצבו,למה הוא רצה לומר בין השורות,לדברים כאלה ואחרים שהוא חווה  והגבתי על זה,לפעמים רק אמרתי שאהבתי את השיר ולדעתי עמדתי במשימה.

חודש אחרי שהגבתי אצלו לראשונה,חגגתי שנה בישרא והיום כששוטטתי  כאמור בבלוג שלו נתקלתי בשיר שהוא הקדיש לי במלאת שנה להיותי בישרא !

לא זכרתי את זה !

היום שקראתי את השיר עמדתי נפעם מולו,יותר מהמחווה כמובן,מעולם אף פעם לא כתבו לי שיר !

והיום חשבתי שזו הייתה מחווה מרגשת מאין כמוה שרק אריה היה מסוגל לה

ודאי בטווח כזה קצר של הכרות.

עוד לא החלטתי אם לתת קישור לשיר,זה קצת מגלומני לדעתי:-)

אריה היה פוסט טראומטי ממלחמת יום כיפור,הוא נלחם ברמת הגולן ושם הוא נפצע.

כמו בעניין מחלתו מעולם לא ניסיתי ממש לברר באיזו יחידה היה,איפה נפצע בגוף ואיפה נלחם ברמת הגולן,היה לו מאוד קשה עם זה וזה בא לידי ביטוי בעיקר בימי זכרון,אז כל המצוקה שלו יצאה החוצה ואני ניסיתי להזדהות,לחבק,לתת ספייס מלא אמפטיה, בלי לחפור.את המידע שהוא נידב, שמרתי לעצמי והסתפקתי בזה.

אני חושב,שהוא עקר לספרד גם כדי להתרחק וגם לנסות לבנות חיים חדשים בלי רעשים של מלחמות על כל המשתמע מכך.ישראל הייתה חשובה לו ודאי כששני בניו חיים כאן.הוא לא דיבר מעולם על אם ילדיו,לפחות אני לא זוכר,אבל על אשתו בשנים שחי בספרד הוא כתב,גם כתב וגם על משפחתה.סיפוריו,הצילומים המדהימים שצילם,יכולות הבישול והתאווה לחיים סחפו הרבה אנשים בישרא.

בשנה הראשונה לכל פוסט היו 50 תגובות בממוצע,משהו שלאף אחד בישרא לפני וגם אחריו לא קרה.

האיש היה נדיב,אציל,מלא אהבה ואמפטיה לכולם.

אתמול חשבתי שחיבור כזה כמו שהיה לנו יכול היה לקרות רק בישרא,

כלומר כזה שגם יצא מהוירטואליה.

אריה היה מומחה בתחומו,אם הבנתי נכון הוא חקר את התמעטות הדבורים באפריקה ופעם הסביר לי שהנזק בהעלמותן יכול להשפיע ולגרום נזק גדול והוא ביחד עם מומחים אחרים יצא כמה וכמה פעמים לאפריקה למסעות מחקר כדי לנסות למצוא פתרונות לעניין.

עכשיו אספר משהו שלא,סיפרתי לאף אחד מעולם בקשר ליחסים שלי ושל אריה.

בסביבות 2006 נקלעתי למצוקה כלכלית,כתבתי על זה באופן מאוד כללי מאוד בלי להתבכיין ובלי לילל ,כמו שאני כותב על כל מה שקורה לי בחיי.

אריה התקשר אלי מייד אחרי שהפוסט יצא,אגב הוא היה עושה,זאת מידי פעם,כשהותקפתי על דעותי,שחשבו שאני מקבל פריבילגיות כעורך הנושא החם ועוד כהנה וכהנה

אבל הפעם הזאת הוא הציע בפשטות עזרה כספית,כמובן שמייד סרבתי,עוד לא הכרנו אישית ולא נפגשנו ומה פתאום שחבר וירטואלי יסייע לי בצורה הזאת.

ואז הוא אמר דבר שאני לא אשכח.

הוא אמר שאני אדם של נתינה ואני צריך ללמוד לדעת לקבל.

הוא אמר שנתינה היא לתת החוצה מה שיש לי וזה הרבה יותר קל מאשר לפרוס ידיים ולקבל אליך משהו שרוצים לתת לך.

אני לא זוכר את המילים המדוייקות אבל ברור שהוא צדק.

לאדם קל לקבל מחמאות ואולי תשורה קטנה כאן ושם אבל כשמישהו בצורה נקייה לגמרי רוצה להעניק לך משהו שהוא גדול כאן מתחיל קושי

ואמרתי לו שאני לא יכול לקבל כי אני לא יודע מתי יהיה לי להחזיר ואיך אני בכלל יכול לקחת ממנו ועוד כהנה וכהנה

ובסוף החלטתי לאפשר לו לתת ולי לקבל והוא העביר לי סכום כסף שאז היה סכום די נכבד ועזר לי לעבור את זמן המצוקה.

אגב אני יודע בוודאות שהוא עזר לאנשים נוספים שהכיר בישרא,בכסף ובציוד כזה ואחר.

שנה או שנתיים אחכ נפתח לי חסכון או קרן השתלמות ורציתי להחזיר לו את כספו והוא סרב לקבל.

אמר שיש לו מספיק כסף וזה יעליב אותו אם אחזיר ואין לו צורך בכסף הזה.התלבטתי קשות עם זוגתי מה לעשות ואיך לשכנע אותו לקבל והוא עמד בסרובו

מאז בכל פעם שהוא הגיע לארץ השתדלנו להתראות,בפעם הראשונה אחרי שנתן לי את ההלוואה הזמנתי אותו לארוחת שבת בביתנו והוא הצטרף בשמחה והכיר את זוגתי ואת ילדיי ונפשנו נקשרה בנפשו.

אחכ נפגשנו עוד כמה פעמים,פעם בבית בנו אני חושב ופעם בבית קפה באזורי חן בתל אביב ועוד בכמה מקומות.

בשנה האחרונה הוא מיעט לכתוב והקשר נשמר,בעיקר באופן כזה שאני שלחתי לו מיילים בעיקר ותגובות לפוסט האחרון שהוא כתב כדי שישמיע קול כדי שנדע מה קורה איתו.

למדתי ממנו על אהבה ואיכפתיות או כמו שהוא נהג לומר אהבה וcare

האיש הגדול הזה שידע לחבק ולתמוך לתת וגם לקבל,

הסיפורים המדהימים שכתב על דמויות שהכיר באלפוחארה,ילדותו ונעוריו בחיפה על היחסים עם הוריו ואל האריה הכחול המיתולוגי מילאו פוסטים רבים בבלוג והאנשים הרבים שאהבו אותו ,התחברו אליו דרך המילים וזה לא היה מובן מאליו.

אוהב אותך אריה,אזכור אותך תמיד.

נוח על משכבך בשלום אחיקר

אין אנשים כמוך.

 

בשולי הדברים אומר שבצוואתו אריה ביקש שגופתו תישרף,בספרד.

אבל בניו מארגנים טקס ביום רביעי הקרוב למספר מצומצם של אנשים בבית אחותו של אריה בקרית אתא ואחכ ישבו סוג של שבעה מיום חמישי עד יום ראשון כולל בסוף השבוע בבית של בנו, ענן קניג שדיברתי איתו כרגע בטלפון ומי שרוצה להביע צער וכו,מוזמן להגיע לרח הי"ד 27 בחולון.