עברתי לבלוגספוט

לכל ידידי,חברי ומכרי

פתחתי בלוג בבלוגספוט באדיבותם ובעזרתם של אמפי וקנקן התה

זה הקישור לבלוג החדש

https://tytych.blogspot.com/

אני מניח שאקשר כל פוסט שאכתוב שם לכאן,(או שלא..)

תודה שאתם כאן ושם ובכל מקום

 

טליק

מודעות פרסומת

ימים לבנים

מילים אחרונות על שדות הוא אריה קניג

בנו ענן כתב את ההספד הבא משובץ בשירים שלו ושל אריה שבחייו לא סיפר מעולם לאף אחד במילים ברורות וישירות

את אשר עבר עליו וכה השפיע על חייו.

סיפור חייו מטלטל והוא מצא מפלט בשירים  בתאורים שכתב בבלוג שלו את שעבר בשפתו הכל כך ציורית

עכשיו אחרי לכתו וברשות שקיבל מאביו ,מפרסם ענן את הדברים האלה

מפאת אורכו של הפוסט אי אפשר היה לעשות העתק הדבק

קראו והגיבו,ענן ישמח לתגובות

אני  רק צינור

 

שבעה ב4 ימים

אתמול אחר הצהריים שינסתי מותניים,התלבשתי חם ונסעתי לביתו של בנו של שדות.

הרגשתי שחשוב שאהיה שם.

את בנו ענן כבר פגשתי בעבר באחד הביקורים של אריה בארץ אבל הוא לא זכר את זה.

בביתו של ענן פגשתי את אחיו הצעיר ניצן ואת אמם,אישתו לשעבר של אריה שעליה אגב מעולם לא דיבר.

על הקיר היו 2 תמונות ששמתי לב אליהן

אחת הייתה זו:

שיר של אריה על רקע צילום מרהיב של שקיעה.

 (סליחה על הרישול ,אני לא יודע עדיין לערוך תמונות  במחשב החדש)

השיר התחבר לי עם סיפור שסיפר לי ענן על חלקו של אריה במלחמת יום כיפור (בקצרה כמובן)

והייתה תמונה של אריה עצמו,כפי שאני זכרתי אותו


ישבתי שם כ40 דקות,הראיתי לענן פוסטים מהבלוג של אריה ומהבלוג שלי שנגעו באריה

הרגיש כל כך מוזר שאריה  לא נמצא ובכל זאת ממלא את חלל החדר.

זהו,למי שרוצה,הבנים של אריה כאמור ישבו עד יום ראשון (כולל) בביתו של ענן ברח הי"ד 27 בחולון 

(הבית במספר 27 אבל הרחוב מתעקל ימינה וזהו הבית הראשון מימין,גדר עשויה מבמבוק,אני כותב את זה כי טעיתי והקמתי מרבצם שכנים שלא ידעו על מה אני מדבר)

יום שישי,סוף דצמבר,קטמון במשבר,הילד הצעיר בתרג"ד בבקעה ולא יגיע לשבת ואני אעשה מפרום לארוחת השבת

אני סיימתי,תיהיו טובים

 

הספד לאחד והיחיד,אריה קניג,הוא שדות

היום שוטטתי בבלוג של אריה(עכשיו אפשר לכתוב את שמו ולא את כינויו,שדות).

אתמול בלילה התקשתי להרדם,ניסיתי להזכר בשמה של אשתו(רוזנה) ובשם העיירה בה התגורר בספרד(אלפוחארה) ולא הצלחתי להזכר וזה לא נתן לי מנוחה.

הפוסט שכתבתי בפייסבוק אודות לכתו מאיתנו העיר מרבצם חברי ישרא ותיקים ותיקים, שחלקם כבר לא כותב כאן לצערי,לא צריך לומר שכולם הגיבו בהלם גמור לידיעה ,למרות שמי שהיה קרוב אליו למרות שכתב לעיתים רחוקות בשנה האחרונה ידע שהוא חולה.

מעולם אגב לא שאלתי אותו על טיב מחלתו למרות שידעתי שאושפז בדרום אפריקה ובספרד.

חשבתי אז ואני חושב גם היום שאם הוא לא "מנדב"מידע על מצב בריאותו,אני לא צריך "לחקור" למרות שבכל פעם שדיברנו או התכתבנו  בכל הואריאציות איחלתי לו בריאות ,הבעתי דאגה לשלומו וביקשתי(כאילו זה היה תלוי רק בו..) שישמור על עצמו.

.אז היום שוטטתי כאמור בבלוגו כדי להזכר.

התגובה הראשונה שלי בבלוג שלו הייתה ב29.4.2004

הוא גילה את ישרא ב6.4.04 ובכתיבתו המיוחדת כמעט מייד סחף קוראים רבים שהלכו שבי אחרי הכתיבה המיוחדת שלו,יכולותיו בשירה ובשאר אמצעי האומנות.

אפרופו שירה

אני יכול לגלות שבאיזשהו שלב ,די מוקדם בהכרותנו אחרי שפרסם פוסט שבו היה שיר שכתב,הגבתי ואמרתי שאני לא איש של שירים ואני מתקשה להבין את שירתו.

הוא לא ויתר לי האיש המיוחד והאהוב הזה,אני לא ממש זוכר את הציטוט המדוייק,אבל רוח הדברים שלו הביעה מורת רוח מהתגובה שלי והיה ברור שהוא מבקש,ממני להתאמץ כדי להבין.

מאז אגב למרות שאני לא חובב שירה,השתדלתי למצוא בשירה שלו,רמזים למצבו,למה הוא רצה לומר בין השורות,לדברים כאלה ואחרים שהוא חווה  והגבתי על זה,לפעמים רק אמרתי שאהבתי את השיר ולדעתי עמדתי במשימה.

חודש אחרי שהגבתי אצלו לראשונה,חגגתי שנה בישרא והיום כששוטטתי  כאמור בבלוג שלו נתקלתי בשיר שהוא הקדיש לי במלאת שנה להיותי בישרא !

לא זכרתי את זה !

היום שקראתי את השיר עמדתי נפעם מולו,יותר מהמחווה כמובן,מעולם אף פעם לא כתבו לי שיר !

והיום חשבתי שזו הייתה מחווה מרגשת מאין כמוה שרק אריה היה מסוגל לה

ודאי בטווח כזה קצר של הכרות.

עוד לא החלטתי אם לתת קישור לשיר,זה קצת מגלומני לדעתי:-)

אריה היה פוסט טראומטי ממלחמת יום כיפור,הוא נלחם ברמת הגולן ושם הוא נפצע.

כמו בעניין מחלתו מעולם לא ניסיתי ממש לברר באיזו יחידה היה,איפה נפצע בגוף ואיפה נלחם ברמת הגולן,היה לו מאוד קשה עם זה וזה בא לידי ביטוי בעיקר בימי זכרון,אז כל המצוקה שלו יצאה החוצה ואני ניסיתי להזדהות,לחבק,לתת ספייס מלא אמפטיה, בלי לחפור.את המידע שהוא נידב, שמרתי לעצמי והסתפקתי בזה.

אני חושב,שהוא עקר לספרד גם כדי להתרחק וגם לנסות לבנות חיים חדשים בלי רעשים של מלחמות על כל המשתמע מכך.ישראל הייתה חשובה לו ודאי כששני בניו חיים כאן.הוא לא דיבר מעולם על אם ילדיו,לפחות אני לא זוכר,אבל על אשתו בשנים שחי בספרד הוא כתב,גם כתב וגם על משפחתה.סיפוריו,הצילומים המדהימים שצילם,יכולות הבישול והתאווה לחיים סחפו הרבה אנשים בישרא.

בשנה הראשונה לכל פוסט היו 50 תגובות בממוצע,משהו שלאף אחד בישרא לפני וגם אחריו לא קרה.

האיש היה נדיב,אציל,מלא אהבה ואמפטיה לכולם.

אתמול חשבתי שחיבור כזה כמו שהיה לנו יכול היה לקרות רק בישרא,

כלומר כזה שגם יצא מהוירטואליה.

אריה היה מומחה בתחומו,אם הבנתי נכון הוא חקר את התמעטות הדבורים באפריקה ופעם הסביר לי שהנזק בהעלמותן יכול להשפיע ולגרום נזק גדול והוא ביחד עם מומחים אחרים יצא כמה וכמה פעמים לאפריקה למסעות מחקר כדי לנסות למצוא פתרונות לעניין.

עכשיו אספר משהו שלא,סיפרתי לאף אחד מעולם בקשר ליחסים שלי ושל אריה.

בסביבות 2006 נקלעתי למצוקה כלכלית,כתבתי על זה באופן מאוד כללי מאוד בלי להתבכיין ובלי לילל ,כמו שאני כותב על כל מה שקורה לי בחיי.

אריה התקשר אלי מייד אחרי שהפוסט יצא,אגב הוא היה עושה,זאת מידי פעם,כשהותקפתי על דעותי,שחשבו שאני מקבל פריבילגיות כעורך הנושא החם ועוד כהנה וכהנה

אבל הפעם הזאת הוא הציע בפשטות עזרה כספית,כמובן שמייד סרבתי,עוד לא הכרנו אישית ולא נפגשנו ומה פתאום שחבר וירטואלי יסייע לי בצורה הזאת.

ואז הוא אמר דבר שאני לא אשכח.

הוא אמר שאני אדם של נתינה ואני צריך ללמוד לדעת לקבל.

הוא אמר שנתינה היא לתת החוצה מה שיש לי וזה הרבה יותר קל מאשר לפרוס ידיים ולקבל אליך משהו שרוצים לתת לך.

אני לא זוכר את המילים המדוייקות אבל ברור שהוא צדק.

לאדם קל לקבל מחמאות ואולי תשורה קטנה כאן ושם אבל כשמישהו בצורה נקייה לגמרי רוצה להעניק לך משהו שהוא גדול כאן מתחיל קושי

ואמרתי לו שאני לא יכול לקבל כי אני לא יודע מתי יהיה לי להחזיר ואיך אני בכלל יכול לקחת ממנו ועוד כהנה וכהנה

ובסוף החלטתי לאפשר לו לתת ולי לקבל והוא העביר לי סכום כסף שאז היה סכום די נכבד ועזר לי לעבור את זמן המצוקה.

אגב אני יודע בוודאות שהוא עזר לאנשים נוספים שהכיר בישרא,בכסף ובציוד כזה ואחר.

שנה או שנתיים אחכ נפתח לי חסכון או קרן השתלמות ורציתי להחזיר לו את כספו והוא סרב לקבל.

אמר שיש לו מספיק כסף וזה יעליב אותו אם אחזיר ואין לו צורך בכסף הזה.התלבטתי קשות עם זוגתי מה לעשות ואיך לשכנע אותו לקבל והוא עמד בסרובו

מאז בכל פעם שהוא הגיע לארץ השתדלנו להתראות,בפעם הראשונה אחרי שנתן לי את ההלוואה הזמנתי אותו לארוחת שבת בביתנו והוא הצטרף בשמחה והכיר את זוגתי ואת ילדיי ונפשנו נקשרה בנפשו.

אחכ נפגשנו עוד כמה פעמים,פעם בבית בנו אני חושב ופעם בבית קפה באזורי חן בתל אביב ועוד בכמה מקומות.

בשנה האחרונה הוא מיעט לכתוב והקשר נשמר,בעיקר באופן כזה שאני שלחתי לו מיילים בעיקר ותגובות לפוסט האחרון שהוא כתב כדי שישמיע קול כדי שנדע מה קורה איתו.

למדתי ממנו על אהבה ואיכפתיות או כמו שהוא נהג לומר אהבה וcare

האיש הגדול הזה שידע לחבק ולתמוך לתת וגם לקבל,

הסיפורים המדהימים שכתב על דמויות שהכיר באלפוחארה,ילדותו ונעוריו בחיפה על היחסים עם הוריו ואל האריה הכחול המיתולוגי מילאו פוסטים רבים בבלוג והאנשים הרבים שאהבו אותו ,התחברו אליו דרך המילים וזה לא היה מובן מאליו.

אוהב אותך אריה,אזכור אותך תמיד.

נוח על משכבך בשלום אחיקר

אין אנשים כמוך.

 

בשולי הדברים אומר שבצוואתו אריה ביקש שגופתו תישרף,בספרד.

אבל בניו מארגנים טקס ביום רביעי הקרוב למספר מצומצם של אנשים בבית אחותו של אריה בקרית אתא ואחכ ישבו סוג של שבעה מיום חמישי עד יום ראשון כולל בסוף השבוע בבית של בנו, ענן קניג שדיברתי איתו כרגע בטלפון ומי שרוצה להביע צער וכו,מוזמן להגיע לרח הי"ד 27 בחולון.

 

 

 

 

האריה הכחול נדם

אני מצטער להודיע הודעות כאלה


אבל חברי היקר אריה (שדות) קניג,הלך אתמול בערב לעולמו


אריה היה חולה הרבה זמן


גם בנפשו,הוא סבל מפוסט טראומה בעקבות מלחמת יום כיפור ועבר במשך השנים יסוריי גוף ונפש.


הוא היה חולה הרבה זמן,לא היה לי ברור אף פעם במשך כל שנות הכרתנו במה חלה,הוא גם מיעט לספר על מחלתו הפיזית


הפוסט אליו מקושר הפוסט הזה היה הפוסט האחרון שלו.


נפשנו נקשרה זה בזה לא הרבה אחרי שהחל לכתוב כאן באפריל 2004.


הוא חי בספרד  אבל הייתה לו משפחה כאן והוא הגיע תדירות לבקר


נפגשנו כמה פעמים הוא הכיר את זוגתי וילדיי


וארחנו אותו לארוחת ערב שכולנו מאוד נהנינו בה.


לא דיברנו לאחרונה ,לפני כחצי שנה הוא התקשר אלי מספרד ולא נשמע טוב


וזה היה הטלפון האחרון בסדרה של טלפונים של פעמיים או 3 בשנה.


אני לא יודע מתי הלווייה או איפה יושבים שבעה אבל אברר.


תודה איש יקר על מה שהיית בשבילי


אור בקצה של מנהרה בימים עכורים


לימדת אותי לקבל,משהו שלא ידעתי שאפשר ללמוד


הראת לי אהבה ו care ואני מקווה שהחזרתי לך באותה אהבה וcare שהשפעת עלי.


אהבתי אותך


הפוסטים שלך היו שירה באוזניי.


נוח בשלום על משכבך איש יקר


הגעת למנוחה

כבר הסתיו עכשיו

אין לי משהו מקורי נורא או מיוחד נורא שקרה השבוע,בגלל זה לא כתבתי

למרות שדגדג לי באצבעות לכתוב.

אבל על מה אכתוב אם אין כל כך על מה?

אולי על העובדה שגיליתי פתאום שאני אוהב לקנות בגדים?

כולם אוהבים.אני יודע

אבל אני עד לפני שנה שנתיים לא אהבתי,זה לא היה בסולם העדיפויות שלי בכלל וזוגתי הייתה צריכה לגרור אותי לקניית בגדים רק כשהוכיחה לי באותות ובמופתים שהבגדים הישנים אפאס כבר לא נראים טוב עלי.

יכול להיות שבגלל שרזיתי כ15 קג' בשנים האחרונות ואני נראה לא רע,גם עזרה לעובדה שבבגד חדש אני נראה טוב?

זאת ועוד אם פעם לבשתי רק ג'ינס וטריקו עם שרוול קצרגם בחורף(ועל הטריקו סווצ'ר או ז'קט)

לאחרונה  גיליתי את החולצות ארוכות השרוול,גם חולצות כפתורים לארועים כאלה ואחרים וגם חולצות טריקו ארוכות שרוול שאפשר ללבוש אותן עם וריאציות כאלה ואחרות.

אז השבוע הייתי בקניון סביונים ביהוד,שם נמצאת המעבדה של מכשירי השמיעה שלי,מכשיר אחד הפסיק לעבוד והייתי חייב לתקן אותו

אז נסעתי לקניון הזה ביהוד,דילגתי באומץ ובגבורה על המבצע בסטימצקי,בעיקר כי כבר אין לי מקום בכוננית הספרים ומכיון שהטכנאית איחרה,טיילתי בקניון הקטן והגעתי לקסטרו.

אין לי סבלנות לחנויות בגדים ואני גם לא קונה לבד,

תאמרו איך גבר משוחרר ופמיניסט ידוע כמוך לא קונה לבד בגדים?.

הו,אז אומר לכם,לזוגתי יש עין מצויינת לבגדים,היא יודעת להתלבש וגם מקבלת על איך שהיא מתלבשת אין ספור מחמאות,באמת.

היא גם יודעת להתאים צבעים ומה נכון ומה פחות ואני מודה שפיתחתי תלות בעזרה שלה ואגב אין לי שום בעיה עם זה.

אני לא מבין כלום בסוגיה והיא מומחית ואני שמח שהיא מסייעת לי.

אז סימנתי את הדברים שמצאו חן בעיני ואחרי יומיים שלושה חזרנו לשם ורכשתי סוודר שמצא חן בעיני וחולצה ארוכת שרוולים בלי כפתורים.

ושמחתי ברכישה.

מעבר לזה החלטנו שאנחנו לוקחים לעצמנו יום אחד בשבוע אחר צהריים כדי לבלות בו יחד.

אז בשבוע שעבר נסענו לאכול בשוק צפון ,שוק האוכל ברמת החייל ואכלנו בגואטה אוכל טריפוליטאי.

השבוע בגלל שהיה יותר גשום ומבאס,נסעתי לקחת את זוגתי מעבודתה מאזור התעשיה הצפוני של רמלה ונסענו קל"ב,לשוק רמלה לאכול סנדוויץ טוניסאי במרכז הסנדוויץ הטוניסאי שבפאתי השוק.

אני מבין שאתם מזהים כאן דפוס והוא בילוי בדוכני רחוב או במסעדות פועלים כאלה ואחרות ואתם צודקים,זו ההנאה שלי.

סרטים אני רואה בבית,בתי קפה אני מתעב,טיולים אני עושה באוטו ואוכל אני אוהב.

אני מסוגל וגם עשיתי את זה לנסוע לקצות ארץ בשביל מסעדה טובה והתוכנית לשבוע הבא לנסוע לאכול בשוק נתניה,יש שם כמה בתי אוכל שהמליצו לי עליהם וכשניהיה במקום נבחר כבר למי ללכת.

בתוכנית לנסוע גם לדוכן הסנדוויצים של רחל בן לולו אני חושב שקוראים לה שהייתה בגמר מסטר שף וזכתה במקום השני,היא פתחה דוכן שגומרים עליו את ההלל בביקורות והוא נמצא בשדרות בן מיימון בירושלים ואני מתכנן להגיע לשם.

הילדים בסדר

הילדה הגדולה בזוגיות כבר 4 חודשים! היא כבר הכירה את כל משפחתו והוא "מתבייש" לבוא אלינו וזה מה זה מרגיז אותי !

בן אדם,אתה בזוגיות עם הבת שלי,בא תפגוש את ההורים שלה אחרי כל כך הרבה זמן,תכיר את עולמה בבית,תראה את החדר שלה,תכיר את האחים שלה

מה,זה מתבייש?

אמרתי לבתי שאם אני הייתי" מתבייש",היא לא הייתה באה לעולם בכלל!

אני אחרי שבוע וחצי או שבועיים של הכרות באתי לבית אמה של זוגתי,הימים היו ימי מלחמת המפרץ הראשונה והיו שם כל האחים והאחיות שלה ועוד כמה דודים והתגברתי על ביישנותי.

זה בסדר להתבייש,תארוז את הביישנות שלך,תכניס לכיס ותבוא.

ראבק אני לא רוצה להשמע בוטה,אבל אתה לא מתבייש לישון עם בתי 4 חודשים אבל מתבייש לבוא להכיר אותנו?

על זה תתבייש.

קטמון אהובתי תשחק ביום ראשון בערב במסגרת גביע המדינה נגד הפועל תל אביב,בירושלים.

זו הפעם הראשונה מאז היווסדה שקטמון מגיעה לשלבים גבוהים בגביע המדינה והפעם הראשונה שהיא תשחק בגביע נגד קבוצה מליגת העל

לכאורה הסיכויים שלנו לא גבוהים,אבל הפועל תל אביב במשבר,מדורגת אחרונה בליכת העל כשאנחנו במקום השני בליגה הלאומית שהיא הליגה השניה

מעבר לזה במשחק אחד הכל אפשרי ונקווה שנצליח להפתיע ולנצח.

אני לא אהיה במשחק,הוא מתקיים בירושלים ביום ראשון ב20:30 ויסתיים מאוד מאוחר ולכן אצפה בו מהבית בטלויזיה.תחזיקו אצבעות.

יום שישי,אני תיכף אקום לבשל

בתוכנית היום לעשות קידרה,זוהי  קדירת בשר חומוס ואורז בנוסח ערבי,זהנסיון ראשון שלי והבישול הוא כמעט 4 שעות ולכן תיכף אתחיל.

אגב אני מתכנן לקנות כלי הגשה חדשים לאוכל שאני עושה,בסגנון סירים קטנים שאפשר להגיש בהם מנות ליחידים,או מחבתות קטנות,נראה,צריך לחדש.

תראו מה ניהיה מפוסט שהתחיל באין לי מה לכתוב.

אני סיימתי,,תיהיו טובים

 

כל השבוע חשבתי על מה לכתוב,לא יודע למה,אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב פוסט.

ואני רוצה לכתוב,אבל נדמה שהימים בורחים מבין האצבעות.

אז השבוע המשכנו לממש החלטה לקחת חצי יום ולבלות אותו יחד באיזשהו מקום נחמד.אני לא איש של בתי קפה כבר אמרתילא מעניין אותי לשבת בבתי קפה,אבל מקומות של אוכל אני אוהב והשבוע אספתי את זוגתי ממקום עבודה באזור התעשיה הצפוני של רמלה ונסענו מרחק קצר לשוק רמלה.

לשוק רמלה יש המון מה להציע ,מקומות של אוכל מצויין החל ממסעדת חליל המיתולוגית שבו המסבאחה הכי טובה בארץ וחומוס מצויין,עבור במסעדת נאג'י של אוכל עירקי נהדר ודוכני רחוב כמו זה שאכלנו במרכז הסנדוויץ' הטוניסאי של חיים בוקובזה,כוך קטן של כמה מטרים מרובעים  ושם תמצאו סנדוויץ טוניסאי אלוהי,לא פחות.