פוסט שבת ראשון בוורדפרס

עשיתי אתמול בערב בפעם הראשונה מרק חרירה וערייס.

שניהם יצאו באמת נפלא,אבל המרק ואני לא איש של מרקים ועד אתמול גם לא בישלתי מרקים יצא נפלא.

המתכון למרק נמצא בפוסט האחרון בישרא אבל אם מישהו יתעקש אכתוב איך עשיתי

הרעייס זה חצי פיתה שממולאת בתערובת בשר טחון מתובל,אחרי שדוחסים את התערובת לחצי הפיתה, משמנים את הפיתה ומעלים אותה למחבת כגי לצרוב אותה מכל צדדיה כולל לשים את הםיתה עם הפתח למטה כדי לבשל את הבשר. אחכ מכניסים לתנור ב180 מעלות ובודקים שהפיתה התרככה ושהבשר עשוי

אצלי זה נראה קצת שרוף והצילחות לא נורא מוצלח אבל יצא טעים מאוד ואני גאה בעצמי

אני סיימתי,תיהיו טובים

מודעות פרסומת

יום יום אני תולש מהלוח דף

טוב אז ככה,אני מפסיק לעלות פוסטים ישנים,הטרחה של החיפוש אחרי פוסט מתאים לא שווה את התוצאה אם כל כך מעט קוראים אותו

וכמעט אף אחד לא מגיב אליהם וזה לא בא ממקום של תלונה או קיטור,

אני יכול להבין את זה,אין לי טענה לאף אחד חלילה

כולם עסוקים במציאת בית חדש

בגיבויים ובהעלאת החומרים לבלוג החדש שלהם

ולמי נשאר ראש וחשק לישרא ?

שהיום נראה כמו העיר דרזדן אחרי הפצצת בעלות הברית,חריבה ונטושה.

 

אבל שתדעו שרוחשת פעילות למען לפחות דחיית מועד הסגירה של ישרא בעוד יומיים,לחודש נוסף.

הפעילות מתרחשת בפייסבוק ונושאת פירות גם אם התשובות שמקבלים הם לא סופיות.

עלה רעיון לעשות אינתיפאדה קטנה לנענע,לשלוח מיילים בו אנחנו מבקשים לדחות לאלתר את מועד הסגירה וגו'

אבל הקטע המצחיק/עצוב בכל הסיפור הזה שלנענע אין כתובת מייל ולא ברור לאן לשלוח , האם  לשלוח לאתר של ערוץ 10 שיקבלו את המייל וזה יעשה הד כלשהו? אי אפשר לדעת.

בשורה התחתונה לדעתי בלבד,ישרא לא יסגר בעוד יומיים ויהיה אפשר להכנס לקרוא ולכתוב.

אבל זו לא המטרה של המיזם שאני לא שותף פעיל בו,רק משיא עצות ומביע דעה,המטרה לממש את ההבטחה של ראשי נענע מ2015 למריאט ואלי כדי לקבל את התכנים והפלטפורמה ולהעביר  לשרת אחר ולבנות אתר חדש שיהיה דמוי ישרא.

ברור שכל זה קורה מעט מאוחר מידי וגם הולך לאט מידי אבל זה מה שיש.

 

אתמול אחרי שנה של שתיקה הגיב אלי שדות,דווקא לפוסט יום ההולדת אותו כתבתי בנובמבר,כי רצה לברכני

עברנו הרבה בשנים שהיינו כאן,למדתי ממנו על קבלה ונתינה,על אהבה וcare ואלה אינן מילים ריקות מהפה החוצה

הפכנו חברים ונפגשנו לפחות פעמיים כשהוא בא לארץ

ואני שמח שבריאותו מאפשרת לו לכתוב לי ולספר שמצער אותו שישרא שהיה לנו בית עומד להסגר, שגיבה את בלוגו הקסום על הפוסטים המצויינים שבו וכשיהיה לו מקום החדש בו ימשיך לכתוב ,יעדכנני.

החזרה של שדות דווקא בימי פומפי האחרונים של ישרא ,היא אות וסימן שניסים קורים מצד אחד מצד שני אדם מציאותי אני ומבין שהתפקיד שמילא ישרא בשנים האחרונות עומד להסתיים גם אם זה לא יקרה מחרתיים,זה יקרה בתאריך אחר.

אני כותב כאן כ15 שנה ואני מהרהר ביני לביני אם אני צריך לסכם את התקופה ולומר תודה לכל האנשים הנפלאים והיקרים כל כך שהכרתי כאן בסגנון עדת הנפרדים,או לדלג ברגל קלה לבלוג השומם שממתין לי בסבלנות רבה בוורדפרס

אין לי תשובה לזה חברים יקרים,הורים,קהל נכבד

אין לי תשובה,אני לא אוהב את אווירת הפרידה ששורה כאן אבל אני בהחלט יכול להבין אותה

מה שבטוח סיכומים סטאטיסטים יעשו ויפורסמו

קבלו לסיום את הוידיאו של זהר ארגוב ,גם הוא תלש יום ועוד יום מהלוח דף

 

 

אני סיימתי,תיהיו טובים

 

עוד ניצב הבית בין עצי הזית רוח שבה מן הים

טוב במסגרת הפרוייקט הזה שאני מעלה כל יום פוסט מהעבר אני מעלה פוסט נוסף

אני מודע למצב ,ישרא  נראה שומם,בכל מקום יש פוסטי פרידה או מדריכים לגיבויים כאלה ואחרים

אם להמליץ על פוסטים של גיבוי אני ממליץ באופן אישי על הבלוג של n_lee

הפוסט שלה על הגיבויים הוא ברור ובהיר והיא תמיד שמחה לסייע.

לפני שאעלה את הפוסט אני  רוצה לומר שיש תקווה,נכון נשארו 4 ימים לסוף,אבל אני מאמין בן מאמינים (ואין לנו על מי להשען..)

שברגע האחרון יהיה פתרון או דחייה או משהו ואז כל השרלטנים שמסתובבים בישרא לאחרונה משמיצים את הפלטפורמה שהיא בית שלנו ועושים את עצמם כאילו באו להציל את הבלוגרים מהפלטפורמה הטובעת,יתפוצצו להם

ולא הוסיף דבר

אז הפוסט נכתב ביוני 2006  בין השאר על המונדיאל שנערך באותה שנה וזה הזכיר לי שביוני הקרוב יפתח מונדיאל נוסף ברוסיה ויתרונו,שעות נוארמליות של המשחקים למי שגר כאן

 

"על הדרך היורדת מן הכפר ,בין עצי האלונים והאלה

נשארו עוד בוודאי צעדי בעקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה".

 

יוני 1986 מקסיקו
אליפות העולם בכדורגל נערכת 16 שנים אחרי שהמשחקים האולימפיים נערכים שם .

באותה שנה מקיים מיקי פלד כרגיל כמו כל שנה את הפסטיגל המפורסם שלו

 

"אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברורה

אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה"

 

מיקי פלד רצה להביא גימיק מושך קהל ,כוכב נולד עוד לא נולד אז
והוא נחשב מונופול בסוג ההפקות הגרנדיוזיות האלה
והוא הזדקק לכוכב מוכר כרטיסים,

במקסיקו החלה ארגנטינה עם דייגו ארמנדו מראדונה לפלס דרך
לקראת גמר גביע העולם 

 

"אל הדרך הקסומה של ילדותי
אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם
כמו נוגעת בארץ ישראל"

 

שימו לב למילים של השיר הזה ,הזמרת השרה אחרי העדרות ארוכה מהארץ ,חלקה מתוך בחירה וחלקה כפויה ,שרה שיר געגוע לילדותה
לריח האדמה,  אל כפר ילדותה .

כשהזמרת המדוברת הגיעה לארץ אחרי שנות העדרות
היא התקבלה בתופים ובתרועות
וגם עם כיסוי טלוזיוני .

כתב הטלויזיה התיידד עם הזמרת
התנדב להראות לה את הארץ להסתובב איתה בתל אביב
ותוך זמן קצר הם התאהבו
והיא עברה לגור בדירתו שבמרכז תל אביב..

"ואני עוברת ואני זוכרת
כל מה שהשארתי שם ,עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים"

 

במקסיקו זה היה מראדונה שכמו רוח ,עבר חלוצים בלגים וחלוצים אנגלים
והעלה את ארגנטינה אט אט לכיון גמר הגביע

מכיון שהזמרת הייתה בת זוגו של כתב הטלויזיה
וכתב הטלויזיה חברי גר בשכנות אלי
והמשחקים שודרו בטלויזיה (בחינם..בחינם)
ומכיון שהשדרן גם היה צריך לעבוד יצא שאני והזמרת בילינו די הרבה זמן בצפייה במשחקי גביע העולם מקסיקו 86.

 

"עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים
ואני עוברת ואני זוכרת
וליבי השארתי שם"

 

אני זוכר הרבה צחוקים בערבים האלה בעיקר כי הזמרת לא הבינה הרבה בכדורגל
ולפעמים צעקה בוז לקבוצה שהיא עצמה אהדה ,אבל בסוף כולנו אהדנו את ארגנטינה

 

"בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מהעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה."..

מילים-יורם טהר לב
לחן-נורית הירש.

 

  ארגנטינה זכתה בגביע העולם
מארדונה הפך אליל,  הזמרת זכתה באותו פסטיגל כמובן במקום הראשון
אבל לא הצליחה להתנתק לגמרי מהסם
וגם מאוד התגעגעה לבת שלה ולא הייתה יכולה להפגש איתה

הקשר בינה לבין כתב הטלויזיה התקרר ולבסוף נותק
ובאופן טבעי גם ממני היא התרחקה,  בפעם האחרונה שראיתי אותה זה היה בשנת 90 כמדומני
כשכתב הטלויזיה התחתן על גג במרכז תל אביב
זה היה אם אני זוכר נכון במשחקי גביע העולם באיטליה 90 ,וגם הפעם האחרונה שפגשתי בה

מארדונה פרש מכדורגל
הזמרת פרשה מזמרה ,חבר שלי עזב את תל אביב צפונה

ושנתיים אחכ גם אני התחתנתי ועזבתי את תל אביב

לפעמים בלילות ירח מלא בזמנים של גביע העולם בכדורגל

אני נזכר בימים הקסומים של מקסיקו 86
בתל אביב

אני סיימתי,תיהיו טובים

מעבר להרים ישנו מקום

אתמול אחרי הרבה מאוד שנים הייתי בגדה המערבית,בהתנחלות,שבי שומרון ,ליד שכם.

בן אחותי התארס עם בת המקום ונסענו לחגיגת האירוסין.

איך הולך השיר הידוע:"מעבר להרים ולמדבראומרות האגדות וגו'

,אז בדיוק שם,למרגלות ההר שעליו יושבת שכם,

נשבע,ראינו את האורות של העיר ,לא נחמד.

,הייתה חגיגה דתית אופיינית,כיבוד קל וריקודים שאגב מהר מאוד הופרדו במחיצה ואנחנו נשארנו איזה מזל בצד של הנשים.

היה אנתרופוטלוגי לגמרי לצפות בבנות הרוקדות.

אחכ היה טקס נחמד שבו מישהו שבר צלחת ,לא ממש שמתי לב,קטמון בדיוק קיבלה גול ואני תפסתי שביב של ווי פיי כדי לדעת את זה.

הכלה העתידית קיבלה טבעת מאם החתן ואנחנו חשבנו על דרכנו בחזרה.

היה מפחיד מאוד הדרך לשם.בחיי,שריונית של צהל בכפר ערבי,כבישים מאוד חשוכים ומכוניות מסנוורות ,

אבל אנחנו דבקנו במטרה לנסוע לשמח חתן וכלה.

כשהטקס הסתיים עפנו חזרה הבייתה,במחסום תאנים אמרנו לבודקת שלום ולא להתראות והיא שאלה למה.

לא ענינו ,היה כבר מאוחר וחוץ מזה רצינו לנשום שחצינו את הקו הירוק.

החתונה איזה מזל,תיהיה ליד גדרה.

אולי בעוד 40 שנה נבוא שוב.

לא מבטיח כלום

האהבה לאחותי הביאה אותי לשם.

אחרת זה לא היה קורה.

אני סיימתי,תיהיו טובים

כשהגיטרה הסגולה בוכה

באוגוסט 13 הייתי בהופעה הכי טובה שראיתי בחיי והייתי בכמה וכמה הופעות


להקת כוורת התאחדה לאיחוד אחרון וזו הייתה חווייה שלא אשכח.

הנה הפוסט שכתבתי יום או יומיים אחכ:


 כשהגיטרה הסגולה בוכה- כוורת בפארק





הלוואי שהיו לי מספיק מילים בשפה העברית כדי לתאר את החוויה הנדירה,החד פעמית הכה מיוחדת שעברתי אתמול בערב בפארק הירקון.



זה היה המופע הכי מושקע,הכי מקצועי,הכי מדהים מבחינת תאורה ,סאונד ,אנימציה מרהיבה שראיתי אי פעם .


היה מרגש נורא, מזמן לא התרגשתי וכל כך נהניתי ממופע.



היו 3 ארועים שבלטו מעל כל ההתרגשות הזאת


,הראשון, שיצחק קלפטר שישב כל ההופעה למעט פעם אחת כשקם להשתתף במערכון בלי מילים על המכולת,


שר את הסולו שלו,צליל מכוון.



קלפטר חולה,זקן ומן הסתם לא יכול לשיר את כל השיר,כל הקהל ואני לא יודע כמה היו אבל ים של אנשים,


פשוט עמדו ושרו עבורו את כל המילים כשהוא נותן שורה או שתיים והקהל ממשיך,


בסוף השיר הוא מחא כפיים לקהל והקהל לו וראית מה זה עושה לו


האהבה האין סופית הזאת שהוא פתאום מקבל




גם הלהקה נתנה לו מקום,הרבה מקום ,תשמעו,יש הרבה נגני גיטרה מדהימים בארץ אבל אין כמו קלפטר


,קטעי הסולו שהוא ניגן על הגיטרה הסגולה שלו,החזירו אותו ואותנו לימים שיצחק היה נגן הגיטרה המובילה הטוב ביותר בארץ


אין נגנים כמוהו .


לא צריך לומר בכלל שגם דני סנדרסון וגם אפריים שמיר עם ראות ענקיות ויכולת קולית מופלאה לקחו את המופע כמה צעדים קדימה


תוסיפו את מאיר פניגשטיין בקטעי פוגי מדהימים,ותיפוף מדהים


את נגינת גיטרה בס וקול ייחודי של אולארצ'יק ונגינה וירטואזית של יוני רכטר על קלידים,תוספת כל כך חשובה לגיטרות שנותנות בראש,רכטר בנגינה עדינה מצד אחד על הקלידים (פסנתר חשמלי זה נראה מרחוק) הוא וירטואוז בתחומו,לא פחות ותקבלו כוורת



וכוורת זה גידי גוב



הרגע השלישי המרגש בהופעה היה שגידי שר את השיר שלו "נאחז באוויר"


שיר שכתבה עבורו חנה גולדברג והלחין עובד אפרת


 


"שמיים ריקים
נשען על מילים באוויר



ביד עוד אוחז
את הריח של גופך



המקום שנגעת בי שורף



ואת אינך



תחת שמיים שחורים
עומד מקופל מכאב



חוזר לחפש שוב
אותך בתוך החשיכה
לראות אם את עדיין בוכה
ואת אינך



במקום בו עמדת
נשאר רק אוויר ,בלי חמצן
ואני עומד נאחז באוויר
נאחז באוויר



ואת אינך



תחת שמיים שותקים



אני מדבר אל הקיר
מבטיח לו שוב
להשתנות בשבילך



ויודע שזה לא ילך
ואת אינך
במקום בו עמדת."


.



 





עם קלוז אפ ענק בכל מסכי הוידיאו בפארק בקול צרוד וחם עם להקה שתומכת מאחורה ,


גידי עמד מול קהל האלפים ושר את השיר הזה שהמשמעות שלו השנה הפכה למשהו אחר.


אני בטוח שגם הוא הבין את זה


,תקראו את המילים,תפנימו, תבינו מה הן אומרות על הסיטואציה בה גידי נמצא השנה



היה מרגש עד דמעות




ואם להתייחס לקהל,היו שם כל הגילאים,ממש ככה ,


החל מילדים צעירים,עבור בבני נוער שלא נולדו שכוורת התחילה ,המשך בצעירים בשנות ה20-30 וכלה במבוגרים בגילי שזוכרים את כוורת מ1973 ופארק הירקון ב84 במזה ב98





השמש שוקעת על הפארק שהולך ומתמלא



רגע לפני העליה לבמה,אנימציה,    מאיר פנינגשטיין,מתופף מדהים

הבמה,תשמעו,נורא קשה להיות במופע כזה גדול רחוק מהבמה,המצלמה לא מצליחה לתפוס את התאורה ,את האנימציה הסיפורית המדהימה שצורפה לכל שיר ואת הלהקה,מזל שהיו מסכי וידיאו בכל פינה שיכולנו לראות מקרוב,ואי אפשר היה להתקרב יותר לבמה,היה יותר מידי צפוף שם


גידי גוב



סנדרסון,אגב לא צילמתי את כל חברי הלהקה כי הבטריה פשוט נגמרה לפני סוף ההופעה

אלון

זהו, הסרטתי בסמרטפון של זוגתי את שיר הסיום רק שאני לא ממש מצליח להעביר אותו מסלולרי למחשב לכן "תאלצו" להסתפק בזאת .


נעזוב עכשיו את החניה ממנה יצאנו רק אחרי שעה שההופעה הסתיימה,נעזוב את ההליכה ברגל הארוכה מאוד מהחניה לשער הכניסה למופע
נעזוב את הלחות והחום




כוורת חזרה .


אם הייתי יכול ללכת היום למופע האחרון הייתי עושה זאת ,רק שהיום יש יום הולדת 15 לבני הצעיר ואנחנו הולכים לארוחת ערב במסעדת דיאנה בראשון לציון לחגוג לו .


הייתה חוויה חד פעמית בכל קנה מידה,מי שהולך היום אני מציע להגיע בסביבות 18:00,לא נותנים להכניס כסאות מתקפלים,תביאו שמיכה ולהחנות בחניון ליד תחנת הדלק פז מול גני התערוכה משם הדרך לשער קצרה יותר וכן,חניה עולה 20 שקל וכדאי לשלם מיד כשנכנסים בעמדת התשלום,חוסך זמן ביציאה,תאמינו לי

יום יפה שיהיה לכם יקיריי
תיהיו טובים


 


הנה שיר הפתיחה


פוסטשבת

לא זוכר מתי התחיל הקטע הזה של פוסטשבת

מידי שבת בבוקר כתבתי פוסט ובאין כותרת טובה יותר נתתי כותרת פוסט שבת ש"תפסה"

הייחוד של קבוצת  הפוסטים שנקראת פוסטשבת היא במגיבים,משכימי קום כמוני  כמו שולה-שם בדוי (שזו הזדמנות לומר לה שאני משתתף בצערה על מותו של אביה),צופה מהצד,שלי,הדרי,נגה ועוד ועוד וסליחה ממי שלא הזכרתי את שמו.

 

הפוסט אותו אביא לכאן נכתב באוגוסט 2010 כנראה כי "היה צריך לכתוב משהו",כי היו ציפיות כל שבת לפוסט כזה ואני לא רציתי לאכזב אז גירדתי משהו

לא פלא שהמסורת של כתיבת פוסטשבת הסתיימה מתישהו כי באמת שאי אפשר לכתוב כשאין לך מה לומר רק על אדי דלק הציפייה של אחרים (שמתם לב איזה משפט מחוזי הבאתי 🙂

יש כאן אמירה על טבלת הפעילים שכנראה עפתי ממנה,אז לפני 7 שנים ,אם יש משהו שאני שמח עליו שב2 הבלוגיות החדשות,אין תחרויות ואין טבלאות,לזכותי אומר שכבר לפני 8 שנים אמרתי לאילנה שצריך לבטל את הטבלאות,אין להן מקום באתר כמו ישרא,ואני עקבי בדעתי זה לא שאני חושב אחרת כשאני בראש הטבלה ,היא חשבה אחרת.

אבל עזבו,הנה הפוסט

 

"אם לא תרצי אותי,אני עוזב מייד,תופס רכבת בורח להרים

אל תחפשי אותי אני חוזר לבד
ולא עוזב אותך יותר כל החיים

אהובתי הקשיבי אל העפרוני
מאיר היום אנחנו כאן חיים

עוד יום אחד בדרך כשאת לצידי
איך זה נגמר בסוף כולם יודעים
כן,כולם יודעים

היום הזה חולף כמעט כמו כל יום
ולפעמים אנחנו כל כך עייפים

אני כועס ואת מוחה דמעה
ויש לחזור ולאסוף את הרסיסים

אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי
על קו החוף ישוטטו הילדים

שושן אדום אני אקטוף לשערך
כשמעלינו חופה של כוכבים

אהובתי הביטי איך יורד היום
כמו חלום,כמו חזיון תעתועים

ואם את מרגישה אותי רחוק פתאום
אל תפחדי זה רק לכמה רגעים"

 

מילים לחן וביצוע-אהוד בנאי

 

אין לי משהו מיוחד לומר אבל פוסטשבת אתם יודעים,זה פוסטשבת ואני יודע,אני לא חייב
אבל הבאתי את השיר המופלא הזה עם המילים המופלאות .

 

פעם הייתי יכול לייחס לעצמי את מצב הרוח המופיע בשיר
היום אני במקום אחר לגמרי כך שהיופי של השיר נשאר רק בלי להזדהות עם המילים.

יום ארוך היום ,חגיגת יום הולדת לבני הצעיר עם המשפחה אחר הצהריים ואחכ חנוכת בית לבן של גיסתי שעבר לדירה חדשה

בלי קשר

עפתי מפעילים וטוב שכך !

וצריך להצביע לדיאנה גולבי בשלב הראש בראש,זה מצב חרום שאין כמוהו אחרת מעריצי הגמד חסר הכריזמה יגרמו לו לנצח וזה יהיה אסון

מצד שני ההפקה תמיד יכולה לקמבן לדיאנה נצחון ואז יהיו קצת יללות והיסטריה,אבל התגברנו על דברים גרועים יותר:-) 

אני סיימתי,תיהיו טובים

9 ימים לסוף-מרתון פרידה

חשבתי איך להפרד מישרא,לא רציתי לכתוב  כמה ישרא חשוב לי וכמה הוא יחסר כי העובדה שאני כאן כמעט 15 שנה אומרת בעצם הכל,

תעריכו את העובדה שאני חוסך לכם יבבות וצלילים של לב שבור,זה לא אני

ברור שישרא שינה את חיי,אין  בכלל אפשרות לתאר אחרת את תהליך הכתיבה כאן שלא לדבר על האינטרקציה עם המגיבים שרובם ככולם הפכו לחלק ממני גם אם חלקם וירטואלים.

לכן  מהיום ועד ה31 לחודש בהנחה שבסוף החודש ישרא יסגר (אם לא,ודאי שיותר טוב)

אני אעלה לכאן פוסטים שכתבתי בעבר ולדעתי הם פוסטים שראויים לקריאה נוספת.

בנוסף בסוף הפוסט, אם יהיו חדשות מגזרת המאבק להצלת ישרא,אביא אותם לידיעת הלוגרים שעדיין כאן והם הולכים ומתמעטים.

אז הנה הפוסט הראשון ,הוא נכתב ב1.11.2003 והוא נקרא:משבר אמון או איך מנסים להדיח אותי ממשרתי הרמה.

יקיריי…
זה לא פוסט, סתם מרגיש לי לכתוב כך האמת שאין לי כל כך מה לומר שבת-בוקר,שמש חמימה מעל ,ילדיי התעורר ואני בדרכי להכין להם שוקו ,לשים כביסה במייבש ולרחוץ כלים שגרה, אבל לא היא !זוגתי "איימה " השבוע לקחת ממני את המטלה המיתולוגית שלי את הזכות לכבס !אני מזועזע אני בשוק אני המום…לקחת ממני?את עשיית הכביסה?אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה אפורה? סיזיפית קשה?היא טוענת שאני מערבב בין הצבעים(נו באמת..מערבב..יש כבר בגדים צבעוניים שהתרגלו להיות מכובסים עם הלבנים אז למה להפריד…)היא טוענת שאני לא שם קליה…או מרכך שומו שמיים ,אני דווקא שם מרכך ,לא תמיד אני זוכר לשים קליה ,אבל אני שם בדרך כלל ומה יהיה כשהיא תיהיה אחראית על הכביסה?האם היא תתרגש למראה סל כביסה עולה על גדותיו?

האם היא תפעיל מייבש מייד כשהמכונה מסיימת
או שתשאיר את הכביסה לבדה במכונה ורק אחרי כמה שעות בתוך המכונה החשוכה תוציא את הכביסה למייבש ??שאלות הרות גורל חברים..כמה פעמים בשבוע היא תפעיל מכונה???שאלה קיומית ללא ספק ומה אעשה אני בזמן הפנוי שפתאום יפול עלי?האם אשב יותר זמן מול המחשב?האם אקרא לילדיי סיפורים?או שאשקע במרה שחורה על האובדן?והאם אשמח בנפילתה של זוגתי כשהיא תרגיש שזה למעלה מכוחותיה ותבוא בדחילו ורחימו לבקש שאחזור לכבס?ואני? אסתכל בעינים כלות על מכונת הכביסה אהובתי ואומר בקול רועד :לא..לא עוד ,כבסי כאוות נפשך ואני יודע שבפנים ארגיש קרוע

11 וחצי שנים של זוגיות צמודה עם מכונת כביסה לא הולכים ברגל חברים
ומה על הוותק של שנות רווקותי ?

נכון שהיו זמנים שחטאתי בשליחת כביסה למכבסה ,מודה נסחפתי,כמה קל לשים את הכביסה המלוכלכת בשקיות לצאת ברגל קלה מהבית ,להפקיר' את הכביסה בידיים לא מוכרות לצאת מהמכבסה להסתכל בדאגה מהולה בערגה אחורה ולקוות לטוב…ואחכ לקבל כביסה ריחנית מקופלת..יש יותר טוב מזה…אין .

אבל למדתי להתגבר חברים
על תשוקותיי, רכשתי בכספי הדל מכונה
ומייבש
ולמדתי בכוחות עצמי את הסודות , התחברתי למכונה בכל רמח אבריי
ועכשיו
בהבל פה היא רוצה לקחת ממני.

הקימו קול זעקה חברים @ חיתמו על פטיציות ,מנשרים ,הקימו תנועת מחאה וצאו להפגנות, תוחזר מכונת הכביסה לאלתר
לטליק….מה אתם צועקים ?עוד לא נלקחה ממני הזכות ,אני רק מתריע, מרים קול זעקה פן תממש הרשעה את איומה

ואני מזהיר
שאני מסוגל למעשים קיצוניים:כשהיא-זוגתי לא תיהיה בבית, אכבס כמה פריטים לבד בשקט ככה כדי לחוש את הטעם לא לאבד את היכולת..אני מצטער לא יכול להמשיך לכתוב…אסור לה ,אסור לה לקחת ממני את הכביסה….מה יהיו חיי בלעדיה…

נרגעתי…
אתם יודעים מה
שתיקח
מכ'פת לי.
נראה אותה מתמודדת עם העובדה שצריך לכבס את בגדי הג'ודו של הבנים ביום ראשון אחרי החוג שיהיו נקיים ויבשים לחוג ביום שלישי ,נראה אותה זוכרת לכבס ליובל את הגרביים שהוא אוהב ,נראה אותה מוצאת את חולצות בית הספר של הילדים שהם זורקים אותם בכל פינה בבית ,נראה אותה מכבסת את בגד הים וכובע הים של הילדה
כדי שיהיה לה לחוג
ועוד מעט יש צופים חברים
ויהיו בגדי צופים לכבס ,

אני לא מודאג
המכונה תחזור אם תלך ממני.
על 4 היא תחזור
ועכשיו אני הולך לייבש כביסה MIND YOU……