על דא ואה

בשלושה שבועות האחרונים היינו בסאגה מוזרה עם הבנק.

סיפרתי כבר שלקחתי הלוואה ממקום העבודה שלי לפני 3 חודשים לצרכים כאלה ואחרים ואמרתי שאנחנו רוצים "למרכז" את ההלוואה.לצורך זה היה עלינו למלא טפסים בבנק,להביא 2 ערבים ואז הבנק היה אמור לעשות פעולה מסויימת בחשבון וכתוצאה מהפעולה ההחזרים של ההלוואה היו קטנים.

העניין שגם הבנק וגם אחראית ההלוואות בארגון בו אני עובד השתמשו בטרמינולוגיה כזאת שלא יכולנו לחתום על המסמכים,כי ממנה השתמע כאילו לקחנו סכום מסויים ולצורך "המרכוז" אנחנו אמורים להחזיר לכאורה 90 אחוז מההלוואה במכה אחת וזה לא נשמע לנו הגיוני.

בשביל מה לקחת הלוואה אם אנחנו נדרשים להחזיר 90 אחוז ממנה אחרי 3 חודשים?

פעמיים הגענו לבנק כדי לחתום ובגלל ההסברים הלא מובנים של הפקידה לא הסכמנו לבצע את המירכוז ורק בפעם השלישית,היא הבינה שהשפה הבנקאית בה היא משתמשת אולי לא מובנת לנו וכך נוצרת אי הבנה אחת גדולה ורק אז הואילה להסביר שקיזוז חלק מההלוואה נעשה במחשב והעברה לכאורה שנעשית היא בתוך מחלקת ההלוואות של הבנק וזה לא פוגע בחשבון שלנו ומאיתנו לא ילקח כסף.

כשתמהנו למה העניין הזה לא הוסבר לנו כבר בפגישה הראשונה שהייתה חוסכת מאיתנו עוגמת נפש גדולה וגורמת לזה שהמירכוז יהיה כבר במשכורת הקרובה ולא בעוד חודש,לא הייתה להם תשובה.

הרי לא לכולם ברורה הטרמינולוגיה הבנקאית וכשמשתמשים במילה קיזוז משתמע מכך שכסף נלקח ממך,מה העיה להסביר בשפה פשוטה שהקיזוז הוא עניין פנימי של המחלקה הרלוונטית בבנק ולא באמת פוגע בנו?

אז ביום שני האחרון חתמנו על  המירכוז ,החישוב הפנים בנקאי הוסיף בפועל עוד סכום כסף נאה וכולם יצאו מרוצים.

העניין הזה העסיק אותי כל כך ששמתי בהמתנה את העניין של הסי טי שעשיתי בבית החולים וקופת החולים לא אישרה לי טופס 17.

עכשיו הראש שלי פנוי לצאת למאבק בקופת החולים כדי שיחזירו לי את הכסף ואני מתכוון לעשות הכל כולל לפנות לתוכניות צרכנות כאלה ואחרות שיסייעו לי לקבל את כל הכסף או את חלקו הגדול,זה עניין עקרוני ואני לא מתכוון לוותר.

אתמול נסענו לנחם את נגה.

הרגיש לי נכון לעשות את זה למרות המרחק,נגה ואני מכירים וירטואלית מאז שהיא התחילה לכתוב כאן, עניין של כ10 שנים לדעתי,לפני שנתיים נפגשנו כשהיינו בנופש בנהריה והמסירות שלה לאביה בכל הזמן הזה שהיה בדיור המוגן ,ריגשה אותי.

כשהודיעה שנפטר הרגשתי שאני רוצה לתמוך בה ולהביע את תנחומיי אישית.

כשאמרתי לזוגתי שאני רוצה לנסוע לנהריה הרגיש לה טבעי להצטרף כי גם היא פגשה את נגה במפגש לפני שנתיים וגם היא מלווה במסירות  את אביה הנמצא כיום במחלקה סיעודית בבית חולים.

אז לקחנו לנו יום חופש (אני חצי יום) ונסענו.

פגשנו את נגה ואת בן זוגה,הייתה פגישה מרגשת ואחרי שעה קלה במחיצתם,חזרנו בחזרה.

שמחתי שנסענו.

אני סיימתי,תיהיו טובים